המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
שחור
24/7/19 | 408694 צפיות
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 382122 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 269071 צפיות
-
האובססיה
23/11/18 | 220593 צפיות
-
ה"אושר" מכה בעקביות ושיטתיות
24/8/18 | 146581 צפיות
-
ילדים רואים אחרת
25/5/17 | 573276 צפיות
ארכיון : 12/2013
קנאה שחבל"ז
57
יום שלישי, 31/12/13, 19:15
| קנאה שחבל"ז ראיתי את הידיעה (גם כאן) ש: "באיסלנד שוקלים לבטל סלילת כביש מחשש לפגיעה בשדונים" וחייכתי מאוזן לאוזן, ובאותה שנייה עצמה הבנתי כמה אני מקנאה. כל כך הרבה שנים לא חשתי קנאה ושעשע אותי איך סתם ידיעה אקראית כזו ה... |
הסקטור השקוף שאינו קיים
43
יום רביעי, 18/12/13, 19:25
| הסקטור השקוף שאינו קיים הדברים נאמרים בסוג של הומור כזה, שזור כאב ותסכול, ונכתבו מעומק הלב. ריקושטים אם יכתבו בצורה לא חברית יראו שכותבם לא קרא את הדברים, כשהכוונה גם מעבר למילים, ואין בו פתיחות לשונה, וחמלה. הם מהווים ... |
צריך להשאיר משהו לבורא עולם
60
יום ראשון, 8/12/13, 19:49
| צריך להשאיר משהו לבורא עולם האבן הכבדה שקבעה משכנה בלב שלי מזה יותר משבועיים, התפוגגה, וזו הקלה בלתי ניתנת לתיאור. הולדת האבן הייתה בשל השתלשלות המאורעות בהמשך, אך למדתי והבנתי שמקרים כאלה יכולים להיות בהרבה שטחים בחיים... |
כשמישהו הולך מאתנו
47
יום ראשון, 1/12/13, 21:12
| כשמישהו הולך מאתנו טכסי האבל והגינונים ההמוניים והבעת צער בפומבי לא מתאימים לי כנראה. איכשהו אני מרגישה את עצמי אובדת ביניהם ללא משמעות אמיתית ואישית. כשזה בפומבי מדי אני רגישה כאילו זה אירוע המוני משהו מעין הפגנה או הפ... |
פרופיל
תגיות
ארכיון
תגובות אחרונות
-
יסינראל
בתגובה על האושר דווקא כן צומח על העצים
-
sari10
בתגובה על די כבר עם הבידוד
-
אסתיה
בתגובה על המשיח שלי הוא לא המשיח שלך
-
* חיוש *
בתגובה על קשה בבידוד, הא?!
-
renana ron
בתגובה על על זוגיות כפויה של גרביים
-
sari10
בתגובה על "אהבה בטירה" פרק שני
